אודות פסטיבל בין שמיים לארץ

לפני כשנה עברה העמותה שלנו לבית חדש.

בית-תרבות שהיה פעם בית-קולנוע, שנמצא מעל בעל-הבית ולא מאד רחוק מהר-הבית.

כל זה גם קרה בזמן שרב העולם היה סגור בבית, שהפך לפעמים לבית-כלא ולפעמים לעיר-מקלט.

אז החלטנו שהפסטיבל השנה חייב לעסוק במושג בית, או ליתר דיוק – להרגיש בבית.

 

פרויד הציע את המונח 'אל-ביתי' (בגרמנית - Das Unheimliche) המתייחס לכך שדבר מוכר מרגיש בו זמנית גם זר, הזרה המייצרת תחושה מאיימת, בבית ולא-בבית גם יחד.

 

היידגר טען ש"פילוסופיה היא געגוע לבית". לדבריו, כדי להרגיש בבית בעולם אין לתפוס אותו כחיצוני לנו, אין להתבונן בו כאובייקט, אלא להיות חלק ממנו, מכלול אחד.

 

לפי לוינס מושג הבית דווקא מפריד את האדם מהעולם וקושר אותו לעצמו. תפקידו לאפשר לאדם להיות בבית בתוך עצמו, ודווקא משם לראות את האחר.

 

בברכת הבית הדגש הוא דווקא על תחושת ההגנה והבטחון, הבית כמקום מפלט שבו האדם חופשי מהסכנות שבחוץ: בְּזֶה הַשַּׁעַר לֹא יָבוֹא צַעַר. בְּזֹאת הַדִּירָה לֹא תָּבוֹא צָרָה. בְּזֹאת הַדֶּלֶת לֺא תָבוֹא בָּהֶלֶת. בְּזֹאת הַמַּחְלָקָה לֺא תָּבוֹא מַחְלֺקֶת. (ואני מוסיפה: בזאת הקורה לא תבוא קורונה). ואילו בסדר חנוכת הבית (עפ"י החיד"א) הבית הוא דווקא ציר יומיומי ורוחני שתמיד מלווה אותנו, גם בבואנו וגם בצאתנו.

 

נעמי שמר שרה בכלל על "בית חלומותי", מקום בו מתגשמות משאלות ומשואות נפש שאפשר להיות בו מאושרים, מקום שכמהים אליו. ואילו אבות ישורון, לעומתה, מדבר על בית כמקום שיש לברוח ממנו, לשבור אותו לרסיסים על מנת להיוולד מחדש "שברתי את אמי ואת אבי, שברתי להם את הבית"

 

ובאמת בפסטיבל השנה נוכל לפגוש את כל אלו ועוד הרבה - רגשות, תפיסות, חוויות, יחסים - שונים ומנוגדים, מטרידים ומנחמים, וכולם תחת קורת גג אחת. ואתם קהל יקר, האורחים שלנו, מוזמנים להיכנס למרחבים האינטימיים שלנו – לא רק לחדר האורחים, אלא גם למטבח, לחדר השינה, לחדר הכביסה (המלוכלכת?), לבוידעם, למרתף...

ברוכים הבאים, שמחים שבאתם, מקווים שתרגישו בבית.

 

תמי יצחקי

מנהלת אמנותית