פסטיבל בין שמיים לארץ 2022
23-25 אוגוסט | כ"ו-כ"ח אב תשפ"ב
אי-שם
אלעד שכטר בשיתוף שלמה בלזר
בין השאיפה לחיים של זיקה עם הסובב אותנו לבין הרצון להציב את גבולות הגוף, נמצאת פעולה. זו מתועדת בתנועה ובחומר.
כמו ׳הערים הנסתרות מעין׳, ספרו המופתי של איטלו קלווינו, כך אנו מתארים איים רחוקים שהופכים לחומר קונקרטי. חומר המתועד בחלל באמצעות סאונד, טקסט, תנועה אנושית וצבע על הקרקע. כאן מוצג הגוף האנושי נטול תפיסות מוחשיות. כמו דורש מאיתנו לבנות מחדש חומות שנפלו סביב האי של עצמנו.
כוריאוגרפיה: אלעד שכטר, קבוצת מחול ק.ט.מ.ו.ן
רקדנים יוצרים: עידו גדרון, קורינה פריימן
אובייקט ותפאורה: שלמה בלזר
ליווי אמנותי: יאיר ורדי
מוסיקה: ערן קווינט
תלבושות: עדי יאיר
*צילום: אלעד שכטר
עדי הלמן
איפה שיש רצון יש חיים. הכי חשוב להמשיך לרצות. ועדיין, לא מכל אזור נוחות צריך לצאת. יש גם נוחות שהיא פשוט להיות שמחה. אנחנו שזורים אחד בשני כמו מושבת פטריות מתחת לאדמה. מזרימים חשמל אחד לשניה. אבל נמאס לי לפחד מזרים. אני זרה. אני יודעת שאין ממה לפחד. אני רוצה לפזר את האוצרות שלי כמו דבורה ששותה צוף מפרחי בר, לא כמו עץ שמשתרש כל שנה יותר. יש בתוכי עוד עצמי אחת, שלמה, שאף פעם לא פגשתי. בפנטזיות שלי אני מתעוררת בבוקר ורואה את הפנים שלי במראה, אני חושבת "מה עשיתי?" וצוחקת עם עצמי. אף אחד לא יודע חוץ ממני. ובמציאות, כשאתה מסתכל עליי העיניים שלך זורחות כמו אור של בוקר, ואני צומחת לכיוון האור שאתה מקרין. אתה כל כך רואה אותי, לפעמים אני רוצה שלא תסתכל. תסתובב רגע, אני צריכה לחיות חיים אחרים לגמרי. אני צוחקת ואז בוכה. אני רעבה. בפנטזיות שלי אני יוצאת באמצע הלילה לקנות קפה גדול ואבוקדו טוסט. מתענגת עליהם לבד. אף אחד לא יודע חוץ ממני. במציאות אני מתחככת בך כמו חתול ואומרת לעצמי "אתה אוהב אותי. אתה אוהב אותי. אתה אוהב אותי". לפעמים אני מכווצת את העיניים כאילו אני עומדת לירות חץ. לפעמים אני באמת יורה.
דואט לבחורה אחת / סולו זוג.
יוצרת: עדי הלמן
פרפורמרית ושותפה ליצירה: גל לוינסון
מוזיקה מקורית: יונתן בר און
ליווי אמנותי: יאיר ורדי
צילום דימוי: לירון גלר
Don’t look, I am changing
